האמת שהקיץ כאן כבר הרבה זמן וכבר די נמאס מהלחות-עומס חום-אוויר עומד-פקקים. כדי לצנן מעט את האווירה, וכדי להזכיר לעצמנו שבכל רע יש גם קצת טוב, המבשל יוצא במבצע מהפכני.
טוב, אולי מהפכני זו מילה קצת גדולה, אבל זה בכל זאת מבצע.
במשך החודשים שעוד נותרו לקיץ, כלומר אוגוסט ספטמבר ואולי גם קצת מאוקטובר, כל ארוע פרטי ילווה בקוקטיילים קרירים ושווים ממיטב פירות העונה, כי אסור לשכוח שיש גם דברים טובים בקיץ.
אז תחזיקו מעמד, לכו לים (ואל תשכחו להימרח), שתו הרבה מים ואל תזוזו יותר מדי.

חגיגות העשור

לא יאמן אבל הגענו לארוחה העשירית. עייפים אך מרוצים, שבעים אבל רוצים עוד. לארוחה העשירית הזמנתי את תמיר, האיש של ענבל. בכל יום שני הוא רואה את הצילומים מהארוחה על צג המחשב אבל לטעום את האוכל עצמו, לאכול אותו עם הפה ולא רק בעיניים, עדיין לא יצא לו. הוא ביקש אם אפשר אז בשר, ואם כבר בשר אז המבורגר.
בבוקר יום ראשון הלכתי אל הקצב. יש לו שפם לבן ארוך, חיוך קטן וחביב וגבות עבות. שלא כמו כל קצב טיפוסי, הקצב שלי חסר דבר אחד חשוב – כרס. קצב רזה וגבוה, שמבין בבשר אבל אין לו כרס. ביקשתי בשר להמבורגר והוא אמר "יש לך מזל גדול כי בדיוק יש לי פה חתיכה נהדרת של אנטריקוט, וחתיכה יפהפיה של שייטל." הוא הכניס אותן אחת אחת לתוך המטחנה ואחר כך הכניס אותן לסיבוב נוסף כדי שיהיה רך כמו חמאה. כבר באתי ללכת והוא הוציא חתיכת בשר עם כמות יפה של שומן ממקום מסתור סודי. "זה בשבילך, בשביל המבורגר מושלם." הוא אמר והוסיף את החתיכה לתוך המטחנה ומשם לשקית.
אמרתי לקצב הרזה שלום, ויצאתי לקנות עגבניות ובצל אדום ורוקט. הטלפון צילצל ומיכל שאלה אם היא יכולה לקפוץ היום בצהריים עם אמא שלה. "חשבתי אולי נשב לקפה ומאפה", היא אמרה. סיפרתי שבדיוק קניתי בשר בשביל ארוחת צהריים, ושאלתי אם הן ירצו להצטרף. היא ענתה שהן יגיעו רעבות בסביבות שתיים עשרה, ובשתיים עשרה הן הופיעו.
תמיר הגיע לפניהן עם בקבוק יין וחיוך גדול של ילד שעומד לקבל מתנה. מיכל ואילנה נכנסו בסערה, אמא ובת שנראות כמו שתי אחיות. עם שיער שחור ארוך ותאבון גדול. תמיר אמר שיש לו רק איזה שעה ואחרי זה הוא צריך לחזור למשרד. גם אילנה אמרה שהיא ממש ממהרת, יש לה כנס באיכילוב וממש לא נעים לה לאחר. מיכל עזרה לי להביא את האוכל.
הלחמניות בדיוק יצאו מהתנור. חתכנו אותן יפה, סידרנו עגבניה ובצל סגול, מלפפונים חמוצים ורוקט. ההמבורגרים ירדו מהמחבת ונכנסו גם הם לתוך הלחמניות ומעל כל זה מרחנו איולי פיקנטי. במקום הצ'יפס הקלאסי עשיתי תפוחי אדמה גרטן שמילאו את הבית בריח של רוזמרין וחמאה .
ישבנו כולם לאכול. אילנה הציצה כל רגע בשעון ותמיר ניסה לשכוח את ענין הזמן לרגע. "איך אני יכול לחזור עכשיו למשרד?" תמיר שאל אחרי שההמבורגר נעלם לו מהצלחת. הוא נשען אחורה והבעה של שובע התפשטה לו על הפנים. אילנה ניזכרה בכנס שהיא כבר היתה צריכה להיות בו, ואמרה שהיא ממש חייבת לעוף.
"מה, לא תשארו לעוגת גבינה קרה עם אוכמניות?" שאלתי. אילנה עצמה עיניים, ניענעה את הראש מצד לצד, ותמיר אמר שכבר אין לו יותר מה להגיד.

מצרכים (ל-3 או 4 לחמניות):

500 גרם קמח
1 כוס חלב
1/2 כוס מים פושרים
1 כף שמרים יבשים
2 כפות סוכר
25 גרם חמאה מומסת
1 כף מלח
1 ביצה

לציפוי:

1 חלמון
1 כף חלב
4 כפות שומשום

הכנה:
מפזרים את השמרים במים ומערבבים עד שהשמרים נמסים.
מעבדים במיקסר (עם וו לישה) את הקמח, המים עם השמרים, החלב, הביצה והסוכר.
אחרי דקה, כשנוצרת מסה אחידה, מוסיפים את החמאה והמלח.
ממשיכים לעבד במהירות גבוהה עוד 5 דקות לפחות.
מוציאים את הבצק, יוצרים ממנו כדור, ומעבירים אותו לקערה משומנת מעט. הופכים אותו, כדי שיהיה משומן משני הצדדים, מכסים במגבת לחה ונותנים לו לתפוח שעה וחצי.
מוציאים את הבצק על משטח מקומח, ולוחצים עליו כדי להוציא ממנו את האוויר.

מחלקים לשלושה או ארבעה חלקים שווים ויוצרים מכל אחד כדור.

מניחים את הכדורים על נייר אפיה מקומח או בקוקוטים משומנים, מכסים במגבת לחה ומשאירים שעה לתפיחה נוספת.

מחממים תנור ל – 200 מעלות, מניחים בתחתיתו תבנית עם מים חמים (האדים עוזרים לתפיחה בזמן האפיה).
מברישים את הלחמניות עם תערובת הביצה. מפזרים מעל שומשום.
אופים כ – 25 דקות, עד שהלחמניות מקבלות גוון חום זהוב.